היכרנו כשהיא היתה רכזת תא הסטודנטים של מפלגת העבודה, באוניברסיטה, והתחלנו לעבוד יחד. תוך זמן קצר – התמכרתי. היתה לנו משימה לא פשוטה – להעביר את חוק בריאות ממלכתי. פרופ. מוטקה שני, מנכ”ל המשרד, רונית ואני עשינו עבודה עצומה בהיקפה, בזמן קצר מאוד.
היא עבדה מבוקר עד בוקר, לא היו לה גבולות, בכלל, אין לה גבולות, אין דבר כזה שהיא תדחה למחר את מה שאפשר לעשות היום, אין קשר לכמות המטלות – והכול מתבצע בצורה מושלמת.
היא ליוותה אותי בניהול ההסתדרות והיתה חלק מכל החלטה, דאגה לביצוע. היינו זוג מקצועי שמשלים זה את זו, היא תמיד חותרת לפיתרון שלם. אין אצלה הנחות. היא מגדירה את המשימה, פועלת, לוקחת אחריות. מגדילה ראש. היא מבינה את כל התמונה, עד הפרטים הקטנים, היא
הכי ההפך מראש קטן.
אם יש לה חיסרון – זה שהכול חשוב והכול באותה מידה. היא שמה לב לפרטים הכי קטנים ומאוד קפדנית וזהירה. היא היתה אומרת: “חיים, תדע לך שכשאתה עושה את זה וזה זה מה שעלול לקרות.” והיא לא טעתה. כבר הרבה שנים שאנחנו עובדים ביחד, היא באמת הדבר הכי טוב שקרה לי, אלופה בפרטים הקטנים ובמשימות הגדולות, יודעת להתמודד מול בירוקרטיות, לא מוותרת. כל מה שאותי מייאש מראש – היא שם, באחריות מלאה. אפשר לסמוך עליה בכל העניינים הניהוליים והכספיים, למעשה בכל הנושאים, מסביב לשעון. יש לנו ביטוי, כשאני אומר לה, רונית, זו לא השתלת כבד, אין בעיה שזה יעשה מחר. זה לא עוזר. היא ממוקדת מטרה.
בחמש מילים? יעלות, מסירות ונאמנות, ללא גבול. זאת רונית.